הם בישלו, כולם יחד, כשהצעיר ביותר פלט את המילים בלי אזהרה: “אמא, את גבר”.

אף אחד לא צחק בהתחלה. האם הסתכלה עליו, הניחה את מה שהחזיקה, ולקחה אותו לספה כדי לדבר ברצינות, בלי למהר. היא הסבירה שהוא לא טעה לגמרי: שכאשר נולדה, גם היא הייתה ילד קטן, שעם הזמן דברים החלו להשתנות בתוכה, שהיא הרגישה שאותו ילד קטן אינו מי שרצתה להיות. היא סיפרה לו זאת כמו שמספרים סיפור שמתברר כאמיתי.

אותה אישה, שכמה שבועות קודם לכן תיקנה מעריץ במסעדה —“אני אמא”, היא אמרה להם, לא בשמה כמארחת אלא בתואר שהכי חשוב לה— בסופו של דבר התוודתה על משהו שלא הייתם מצפים לו משיחה שהחלה בין סירים וצחוק: שהבן הזה, מבלי לדעת זאת, הציל אותה ברגע הקשה ביותר בחייה.

