דולי פרטון מעולם לא רצתה את התווית הזאת. היא שנאה נאומים, צעדות ודגלים אידאולוגיים. כל חייה היו הצהרת עקרונות.

בגיל 19, היא שלפה אקדח כדי להגן על עצמה ממטרידן ברחוב בניו יורק. כעבור עשרות שנים, היא כתבה את “רק משום שאני אישה”, שיר משנת 1968 שגינה את הסטנדרט הכפול המיני, עוד לפני שהיה לכך מונח.

היא בנתה לבדה את אימפריית המוזיקה שלה, סירבה להעניק למנהלו של אלביס פרסלי מחצית מהזכויות על “אני תמיד אוהב אותך”, וההחלטה הזו הפכה אותה בסופו של דבר למיליונרית כאשר ויטני יוסטון הקליטה את השיר.


לאחר מותה בגיל 80, העולם זוכר מה דולי פרטון עשתה: היא עזרה באמצעות מעשים, לא סיסמאות. “אני לא חושבת כך… אם להיות פמיניסטית פירושו לעמוד לצד נשים, אז כן, אני כנראה כזאת”, היא אמרה פעם. היא לא נזקקה למילה הזאת. החיים שבנתה הספיקו.

