Kiara Duprey לא ציפתה למחיאות כפיים. אולי היא ציפתה לקצת הבנה.


כשבתה נולדה ללא ידיים או רגליים, במקום לקבל תמיכה, היא נתקלה במבול של תגובות אכזריות: שהיא אנוכית, שהיא מעולם לא הייתה צריכה להביא אותה לעולם, שהיא גרמה נזק בלתי הפיך לחיים שטרם החלו.


הטרולים לא חסכו במילים. גם Kiara לא, כשהגיבה.


ברשתות החברתיות שלה, היא הגנה בנחישות על כל החלטה שקיבלה, מההיריון ועד היום שבו החזיקה את בתה בפעם הראשונה.

היא דיברה על אהבה, על האופן שבו התפיסות של אנשים משתנות כשמכירים אדם באמת, במקום להכיר רק את מצבו, ועל אימהות שאינה זקוקה לאישורו של איש כדי להיות לגיטימית.
בתה לא הגיעה לעולם כדי להתנצל על עצם קיומה, וגם האם אינה מתכוונת להתנצל בפני מי שיודעים רק לשפוט מאחורי מסך.
