במדבר גובי, שבו החורף מעניש עם -45°C והקיץ לוהט מעל 37°C, נולד בעל החיים העמיד ביותר על פני כדור הארץ.
אבל הוא לא מגיע ממוגן: הוא מגיע ללא דבשת, מכוסה בפרווה רכה שנראית כמו קטיפה, והוא הולך בכוחות עצמו שעות ספורות בלבד לאחר לידתו.
הרכות הזאת אינה מקרית; היא הישרדות טהורה מול האקלים הקיצוני ביותר של כדור הארץ.
ויש משהו מרגש אפילו יותר: כשאם גמלה דוחה את הגור שלה, רועי נוודים מונגולים פונים לטקס בן מאות שנים.
הם מנגנים במורין חוּר, כינור ראש הסוס, ושרים לצדה עד שמשהו משתנה. האם ממש בוכה ובסופו של דבר מקבלת את התינוק שלה.
הטקס הזה ריגש את העולם כל כך עד שאונסק”ו הכריז עליו כמורשת תרבותית בלתי מוחשית בשנת 2015.
הידיעה שאפילו היצור שנועד לשרוד במדבר מתחיל את חייו כה שברירי ובסופו של דבר מוקף באהבה כזאת, מנחמת באופן שלא מצפים לו.


