דלילה די גדלה בצפייה בכדורגל עם סבה, תמיד מול הטלוויזיה, בין אם המשחק היה בשידור חי או שידור חוזר שהוא כבר ידע בעל פה.
הוא היה אדם שהפגין רגשות לעיתים רחוקות, והקדיש את עצמו לחלוטין לפרנסת משפחתו לאחר שהיגר מפרו.
יום אחד, הכול השתנה. פילדלפיה יוניון העניקה לדלילה כרטיסים למשחק מונדיאל בפילדלפיה, רק 24 שעות לפני המשחק.
היא בכתה כשקיבלה אותם, בכתה שוב למחרת בבוקר, ושמרה את הסוד עד שביקשה מסבה להתכונן לצאת.
מעולם לא היה לו די כסף כדי להרשות לעצמו כרטיס למונדיאל בכוחות עצמו. לראות אותו שם, באצטדיון, מבין מה קורה, הייתה דרכה של דלילה להחזיר לו משהו לאחר חיים שלמים של הקרבות.
ולמרות שהיא הגשימה חלום בן עשרות שנים, מה שהיה חשוב ביותר לסבה לא היה האצטדיון: אלא להיות שם עם נכדתו הראשונה.
