יאיוי קוסאמה מתה ב-14 באוגוסט 2026, בבית חולים בטוקיו.
היא הייתה בת 97. העולם לא גילה זאת עד 27 באוגוסט, אז המוזיאון והקרן שלה פרסמו הודעה קצרה, ללא סיבת מוות, שכללה שורה אחת שאומרת הכול: היא המשיכה לצייר עד ימיה האחרונים.
היא נולדה ב-1929 למשפחה יפנית אמידה שמעולם לא הבינה מה היא ראתה על הקירות כשהייתה ילדה. לקוסאמה היו הזיות מגיל צעיר: פרחים שדיברו אליה, נקודות שכיסו כל דבר שעליו הסתכלה. במקום להסתיר אותן, היא ציירה אותן.
בסוף שנות ה-1950, היא נסעה לסיאטל ולאחר מכן לניו יורק, לבדה, בלי לדעת אנגלית היטב, כדי להיכנס לסצנת אמנות שנשלטה בידי גברים שלא רצו אותה שם. היא הייתה אישה והיא הייתה יפנית. ובכל זאת היא נשארה.
מההזיות האלה נולדו רשתות האינסוף שלה, הדלעות הענקיות שלה, וחדרי המראות שבהם אדם מאבד את עצמו בין אלפי נקודות פולקה החוזרות עד אינסוף. בשנות ה-1960 היא ארגנה מופעי ציור גוף במחאה נגד מלחמת וייטנאם.
היא בילתה חלק ניכר מחייה, מבחירה, בבית חולים פסיכיאטרי ביפן, ומשם המשיכה ליצור בלי לעצור.
ב-2022, אחד מציוריה נמכר תמורת 10.5 מיליון דולר. ב-2023, היא כיסתה את השאנז-אליזה בנקודות פולקה לצד לואי ויטון. ב-2013 היא הייתה בבואנוס איירס.
היא הפכה את מה שאחרים אולי היו מכנים מחלה לשפה שכל העולם הבין. היא הלכה לעולמה בשקט. אבל היא הותירה את הנקודות זוהרות.
