קרולינה מורנו, בת 27, מאלברטה, קנדה, נרדמה בבית החולים זמן קצר אחרי 4 לפנות בוקר. היא הייתה בפתיחה של ארבעה סנטימטרים בלבד, עם אפידורל, וכבר עברה שעות של צירים, ולכן חשבה שהלידה עדיין רחוקה.
שלוש שעות לאחר מכן, אחות נכנסה לחדרה משום שהמוניטור העוברי הפסיק לזהות את דופק התינוק…
כשהיא ביקשה ממורנו לשנות תנוחה, האחות הרימה את הסדינים ומצאה את היילוד עם פניו כלפי מטה, שקט, בין רגלי אמו: הוא לא בכה.
קרולינה, שהייתה ערה באותו רגע, חשבה שבנה מת. האחות פעלה מיד וגרמה לו לבכות בתוך שניות. ההערכה היא שהתינוק היה לבדו במיטה במשך בין שש לשבע דקות.
שניהם הוגדרו כבריאים לחלוטין. אבל מורנו מתארת את לידת ילדה השלישי כאחד הרגעים הטראומטיים ביותר בחייה: היא לא הייתה מסוגלת לחוות אותה במודע, והייסורים שבמחשבה שאיבדה אותו האפילו לחלוטין על הרגע שבו אמרו לה את מין התינוק, שאותו שמרו כהפתעה במשך תשעה חודשים.
