קייט הבחינה בכך לפני כל בדיקת דם.
לא משנה כמה פעמים היא כיבסה את בגדיה ואת הסדינים שלה, ריח מוזר לא נעלם: משהו שהזכיר הנגאובר מעורב בעץ רטוב ובנימה של קינמון. היא הזכירה זאת לרופא שלה כמעט כתחושת בטן, והבדיקות אישרו שמדובר בלימפומה שאינה הודג’קין. לאחר הטיפול, גם הסרטן וגם הריח נעלמו, עד שכעבור חודשים שניהם חזרו — הפעם בגלל סרטן בבלוטת התריס.

היא אינה היחידה שטוענת שהריחה את המחלה לפני האבחנה: אחרים מתארים ניחוח מתוק ומותסס, כמו מחמצת. המדע עדיין חלוק בשאלה אם חוש הריח האנושי יכול לזהות סרטן, אך הוא אכן מאשר שתאי סרטן משחררים תרכובות אורגניות נדיפות שמשנות את ריח הגוף, ושכלבים מאומנים יכולים לזהות אותן בדיוק של עד 98%. קייט מאמינה שיש לה אף של כלב דם. ייתכן שהיא לא טועה כל כך.

