פאצ’וקו רק רצה לאכול.
הוא היה חתלתול שחור ורזה, אחד מאותם חתולים שמשוטטים ברחובות מקסיקו בלי יעד קבוע, עד שדלת חצי פתוחה הובילה אותו לדלפק של חנות טורטיות. שם עמדה סניורה מאגו, שכולם מכירים כ״לה גוֶרה״, עם יותר מ-20 שנה של הכנת טורטיות באותו מקום. היא הייתה יכולה להבריח אותו. היא לא עשתה זאת.
למחרת פאצ’וקו חזר. וגם ביום שאחריו. לאט-לאט הוא חדל להיות החתול שביקש אוכל בפתח והפך לחלק מהעסק: הלקוחות בירכו אותו לשלום, ילדי השכונה חיפשו אותו, ולה גוֶרה מעולם לא התייחסה אליו כאל זר.

כשהגיע הזמן לצבוע מחדש את החזית, היא קיבלה החלטה שאיש לא ציפה לה: להוסיף את שמו של פאצ’וקו לצד שמה. כיום השלט קורא “Tortillería La Güera y Pachuco”, ובו ציור של חתול שחור הלוכד שנים של חברות שקטה. קערת אוכל הפכה למשפחה, ומשפחה סיימה עם שם משלה על הקיר.
